חלומות אחרונים מכילים חול לבן

בלונים כחול לבן

ניסיון חניה בכחול לבן

תולעת ענקית בשם כינוי גמביל ניסיתי לתפוס וברחה לחדר , נכנסתי לחדר ונחש קטן אדום ארוך מאחורי הדלת נשך את הזנב של הכלב ובלע חצי ממנו פעם השניה שהסתכלתי הנחש היה כחול לבן ענק , לא ברור אם אכל את הכלב והשתנה או נחש אחר החזקתי לא את הראש צמוד לריצפה עם מגב . היה חזק הצליח להשתחרר לטפס לקיר וכשניסיתי לתפוס שוב קפץ עלי עם הניבים הגדולים במטרה לנשוך . התעוררתי בבהלה כשהזיכרון האחרון זה פה הנחש פעור מולי

צביעת קירות בביתי בלבן והקירות מלאים בחול לבן שכאילו בא מבחוץ...

חלמתי שיש גל שמסתובב כמו גלגל והוא שחור ויש בחור בפנים עם חליפת צלילה שחורה וכשהגל מתרחק אני מתקרבת למשוך אותו מהמים והוא נעלם ויש רק חול לבן ואני מחפשת אותו ומתקדמת על החול ונעצרת ....

ים בצבע טורקיז חול לבן ...ולא עמוק

אני צריכה לחזור למלון. זה ביפן, אני לבד,בתחושה בעלי היה ועכשיו לא. אני בוחרת לחזור למגרש החניה ליד תחנת הרכבת כדי לקחת את האוטו. אני לא בטוחה איזה קו של רכבת. מופיע גיסי..הוא עוזר לי. אני מתארת את התחנה והוא אומר זה. מקום. מחכים, מגיעה רכבת, פתאום גם אחותי. עולים לקרון ואז רואים שכל האחרים רצים לקרון הראשון. אני יוצאת וצועקת אליהם"מהר, לשרון הראשון בטח. מתה הודעה לאיזה גרון לעלות, ורק הוא יסע" עולים. זהו גרון מוזר, חדר גדול, מזרימים, אחותי באחת הפיכות על מזרון, אני חושבת עליה שהיא תמיד מסתדרת,אני אוהבת את זה אצלה. אני בחלום כל הזמן דרוכה. מחלקים לנו תה או משהו, וכשאני רוצה לשכב לוקחים את המזרחיים. הרכבת נוסעת לאט, בחוף ים, מלאה יפנים ותיירים, חלק מישראל , אני תוהה איך נסעו כשיש סגר. חוף הים יש חול לבן שנראה כמו מלח בים המלח, אני לוקחת חופן, כי לקרון יש פתח ענק בצד, כמו רכבת משא. מראה לאחותי. אני מרגישה את הגרגרים, רואה את הניצוץ והלובן, זה מהםנט. אני ממוללת אותם.אחותי רוצה להיכנס למים. אני אומרת לה,,עוד מעט הרכבת תתחיל ליסוע מהר, קראתי על המסלול הזה, אחותי נכנסת למים,אני נלחצת ורוצה גם , אני מפנה מבט שמאלה לכיוון הנסיעה..מתקרבים לאזורי אשדות שלום, אני רוצה שהיא תחזור לקרון, היא חוזרת ואומרת לי שהיו דגים גדולים במים. היא מאושרת. אני מרגישה קנאה באומץ שלה. חולפים על פני צוקים מדהימים במים, כמו בתאילנד, מגיעים לתחנה יש מדרגות אני רוצה לחפש משהו, גיסי מסביר לי איך לרדת ולאן ללכת. אני עושה לי סימני דרך לחזור. זו תחנה עם אורות איומים, חמים, מדרגות קומה אחת אפור משעמם, עוד מדרגות וזה כמו לרדת בטירה עתיקה, קירות אבן, קשתות, אני פתאום עם שואב אבק, ושואבת חול, מרגישה שצריך לחזור לרכבת, גוללת את החוט הלבן של השואב, מרגישה שזה לא החוט המקורי שלו. מנסה לחזור לרכבת, לא ממש זוכרת את המסלול, נלחצת, מצליחה ברגע האחרון. י

אני במערה ולוקחת המון חול לבן

אני רואה פנים של אישה זה מזכיר לי אינדיאנית היו פסים מכוון המצח על העיניים עד האוזנים בצבעים של כחול לבן ואדום במבט ראשון מפחידות אך יפות הם נתנו לי תחושה של מסיבה

אני רואה פנים של אישה זה מזכיר לי אינדיאנית היו פסים מכוון המצח על העיניים עד האוזנים בצבעים של כחול לבן ואדום במבט ראשון מפחידות אך יפות